טיפול תומך
פורסם:
15:07
05/06/2011 
נצפה 1,861 
שלח לחבר
סופניות אשר לא ניתן לרפאם, אך ניתן לעשות רבות בתחומים שונים למען החולה ומשפחתו כבר בשלב אבחון המחלה. במסגרת הטיפול התומך מוענקים שירותי תמיכה
לחולה מן ההיבט הגופני, הנפשי, החברתי והרוחני, על מנת לשפר את איכות חייו עד כמה שניתן.
הטיפול כולל:
1. איזון כאבים
2. טיפול בתסמינים כמו חוסר תיאבון, יובש בפה, קושיבבליעה, בחילות והקאות, עצירות, שלשול, עייפות, הפרעות שינה, קשיי נשימה, בלבול ועוד;
3. התמודדות עם תחושות ומצבים הקשורים במוות הקרב:
פחד, אובדן, בידוד תברחי, חוסר תקווה, אבל. טיפול תומך מבוסס על התייחסות לחולה ולמשפחתו (תפיסה הוליסטית, האדם כ"שלם"), כיבוד עצמאותו של החולה, חיזוק
תחושת היציבות והביטחון שלו על ידי נגישות נוחה לשירותים התומכים, בכל שלב, תוך כדי תקשורת פתוחה ורגישה.
הטיפול התומך זכה למודעות המטפלים בארץ בשנות ה 80, עם הקמת הוספיס באשפוז, הראשון, בבית החולים תל השומר, ובהמשך עם הרחבת השירות להוספיס בית. רעיון ההוספיס, שמשמעותו אכסניה, מעוגן ביהדות ובנצרות כמקום לטיפול בעניים, בעוברי אורח ובמצורעים, וכיום הוא מקובל כחלק מן הרפואה. ד"ר אליזבט קובלר-רוס
וד"ר מסלי סונדרס כתבו על התמודדות עם המוות ועל טיפול בכאב. פרסומן ופועלן סייעו לסילוק הטאבו, ועבודותיהן מהוות עד היום כתיאוריות המובילות בתחום
הטיפול התומך. ארגון הבריאות העולמי (WHO) פרסם קווים מנחים למתן שירותים פליאטיביים וטיפול תומך, כדי לסייע לצוות המטפל בחולים ובמשפחותיהם להביא
להקלה בסבל ולרווחה גופנית ונפשית המתבצעת באמצעות חומרים נדיפים ו/או מרפה-שריר מסוג דה-פולריזטורי כגון סוכצינילכוליז, במנותחים שנראים לכאורה בריאים.
התסמונת תורשתית, מועברת באופן אוטוזומי, שולטני ( והפגם הגנטי נמצא בכרומוזום 19, בגן של הקולטן לריאנודין . התסמונת תוארה לראשונה בשנת 1960 כסיבוך של
הרדמה כללית. שיעור התמותה ירד מ90%- בשנות ה60- ל5%- כיום, בזכות הטיפול ב,"דנטדרולן. כאשר המנותחים הנושאים את הפגם הגנטי ליתר-חום ממאיר מורדמים כללית בחומרים מגרים (שתוארו לעיל), מתפתחת תגובה קלינית המתאפיינת כיתר-פעילות מטבולית חד, מלווה בהרס השריר המשורטט וחלה עלייה מהירה וניכרת בחום הגוף, היפרתרמיה ממאירה 44-43 מ"צ.
הסימנים הראשונים אינם ייחודים לתסמונת זו ויכולים לכלול: הפרעות קצב לב, קישיון שרירי הלעיסה ו/או של השרירים המשורטטים, עלייה מהירה וניכרת של ריכוז
הפחמן הדו-חמצני, כיחלון, הזעה ותמט המודינמי. העלייה בחום מופיעה מאוחר יותר, אך יכולה להיות מהירה עד מעלה אחת לכל 5 דקות, מה שמעיד על
מצב חירום רפואי שדורש טיפול נמרץ ומיידי כדי למנוע מוות. בבדיקות מעבדה אפשר לאבחן: חמצת נשימתית ומטבולי 3 , עלייה ניכרת באנזים הנקרא פוזפוקינזה, עלייה ניכרת באשלגן שיכולה לגרום דום לב. הטיפול כולל הפסקת ההרדמה בחומרים המגרים, טיפול נמרץ בכל ההפרעות המתוארות, ומתן דנטרולן, שהוא אנדידוט לתהליך הפתולוגי. המעקב הנמרץ אחר החולה, צריך להיות לפחות במהלך 24 שעות. לכל חולה שעבר התקף של יתר-חום ממאיר במהלך ההרדמה יש להתקין ביופסיית שריר, ולבצע בדיקה של התכווצות השריר עם קפאין והלוטן לצורך אבחון, 3 עד 6 חודשים לאחר ההתקף.
תגיות:
כאבים
- מאמרים דומים
- מאמרים נוספים של Abiasp
- אודות Abiasp
- מידע נוסף
RSS |
כל הזכויות שמורות רובו תכנים שגולשים כותבים | מאמרים 2017-2011
© תוכן הכותבים מופץ ברשיון Creative Commons