חיסיון לקוח

חיסיון    לקוח

לאחרונה הגישה רשות המיסים לבית המשפט המחוזי בקשה להסיר את חיסיון עו"ד-לקוח בין בר רפאלי לעורך דינה. זאת, עקב החשד של רשות המיסים, כי הועבר מידע כוזב כדי לחמוק מתשלום מס הכנסה, וכי עורך הדין סייע לבר רפאלי בעבירות מס שביצעה לכאורה.
בר רפאלי ועורך דינה מתנגדים להסרת החיסיון החל על השירות המקצועי – משפטי שהעניק עורך הדין לרפאלי. בית המשפט אמור להחליט בקרוב האם יוסר חיסיון עו"ד – לקוח.

במקרה אחר, במהלך דיון משפטי, מוזמן עורך הדין להעיד על דברים שאמר לו לקוחו, לענין פשע שביצע.
בנסיבות אחרות - מגישה אישה המנהלת תביעה לפירוק שיתוף נגד בעלה, בקשה להורות לעורכי הדין של הבעל לחשוף את מצבת רכושו, בטענה, כי הינו מסתיר זאת מפניה כדי להימנע מחלוקתם.
בתיק נוסף, מתבקש בית המשפט להורות למתלוננת להעביר את תיק הטיפול הפסיכולוגי שלה לעיון הצד שכנגד.
ובמקרה אחר, מוגשת בקשה נגד עיתונאי, למען יחשוף מידע שנמסר לו על ידי מקור אנונימי.
מתי יחול חיסיון על המידע המבוקש ?

דמיינו את החיסיון כמעין שער סגור, המונע הצגת ראיה מסויימת. במצבים מסויימים שהוגדרו על ידי המחוקק הישראלי וההלכה הפסוקה – מוטל על ראיה חיסיון, המונע ממנה לשמש כראיה.
בניגוד לסודיות – המונעת את חשיפת המידע לציבור הרחב,
הרי חיסיון מונע חשיפת מידע גם בפני הציבור וגם בפני בית המשפט.

המטרה לשמה הוטל חיסיון הינה להגן על שלל אינטרסים הנתפסים ראויים להגנה, כדוגמת פרטיות, חופש העיסוק, בטחון המדינה, לגביהם הוחלט, כי בנסיבות מסויימות הינם גוברים על האינטרס של עשיית צדק וגילוי אמת.

מה  זוכה  לחיסיון  ?
שקבוצת החסיונות נחלקת לשני סוגים : מוחלטים ויחסיים.

חיסיון  מוחלט  –  חיסיון של עו"ד – לקוח, וכן חיסיון של כהן דת.

חיסיון  יחסי  -  במסגרת החסיונות היחסיים ניתן למנות את החיסיון לטובת בטחון המדינה; חיסיון לטובת הציבור; החיסיון הרפואי; חיסיון יחסי לקוח פסיכולוג או עו"ס.
חיסיון רפואי, חיסיון עיתונאי ועוד, לגביהם מוקנה לבית המשפט שיקול הדעת במקרים מסויימים להסיר את החיסיון, כולו או חלקו. זאת, כאשר הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה.

מיהו  בעל  החיסיון  ?
בעל החיסיון הוא מי שהחיסיון מכוון בשביל להגן על האינטרס שלו. למשל לקוחו של עורך הדין. רק בעל החיסיון, הוא בעל האינטרס, יכול לוותר על החיסיון.

חיסיון  עו"ד –  לקוח  :

חוק לשכת עורכי הדין קובע, כי דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך הדין, ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח – לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם.

פקודת הראיות קובעת, כי דברים ומסמכים שהוחלפו בין הלקוח לבין עורך הדין או בינו לבין אדם אחר מטעם הלקוח, ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח – הינם חסויים בין עורך הדין ללקוח, ועורך הדין אינו חייב למסור אותם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון.

החיסיון הוא תמידי, והוא יחול גם כאשר עורך הדין חדל להיות עורך דינו של הלקוח, ואף מקרים בהם עורך הדין חדל מלשמש כעורך דין.

יש לזכור, כי ישנם פרטים מסויימים בהתקשרות שבין עורך הדין ללקוח – שלא חל עליהם חיסיון, כמו עצם הפניה לעורך הדין וזהות הלקוח, מועדי הפגישות עם עורך הדין ופרטי שכר הטירחה.

לקוח הטוען להפרת יחסי עו"ד – לקוח בידי עורך דינו בניגוד להוראות החוק, ומצליח לבסס טענה זו מהפן העובדתי, יוכל לנקוט בהליכים משפטיים נגד עורך הדין שהפר את החיסיון ולתבוע ממנו את נזקיו. זאת, כמובן מעבר להליכים המשמעתיים בהם ניתן לנקוט נגד עורך הדין.

כאמור, מקובל לראות בחיסיון עורך דין לקוח, כל עוד הוא אכן מקיים קשר ענייני עם השירות שניתן – חיסיון מוחלט. המחוקק לא קבע מקרים בהם יוסר החיסיון, וגם
אין בנמצא מעין נוסחת איזון, בהלכה הפסוקה, באשר לשאלה מתי ואם ניתן להסיר חיסיון זה.
יחד עם זאת, בית המשפט העליון הדגיש, שהחיסיון לא נועד לאפשר לעורך הדין לשמש "עיר מקלט לביצוע עבירות". כך, החיסיון לא יחול במקרים בהם הלקוח מתכנן לבצע עבירה מסויימת והוא מספר זאת לעורך דין, או במקרים בהם הלקוח כבר ביצע לכאורה את העבירה. כמו כן, חיסיון זה לא יחול במקרים בהם ישנן ראיות לכאורה כי עורך דין עצמו מעורב בפעילות עבריינית של לקוחו.

ההלכה הפסוקה הדגישה את הרציונל לקיומו של חיסיון זה. בזכות חיסיון זה יש בידי הלקוח להיוועץ עם עורך דינו באופן חופשי, לבסס את יחסי האמון בין עורך הדין ללקוחו ולאפשר לעורך הדין לספק טיפול משפטי מיטבי ללקוחו.

באחד המקרים, עזב לקוח את עורכת הדין שייצגה אותו, פנה לעורך דין אחר והגיע להסכם פשרה עם הצד שכנגד, מאחורי גבה של עורכת הדין שייצגה אותה. במסגרת תביעה לתשלום שכר טירחתה, גילתה עורכת הדין, כי לקוחה לשעבר טען באוזניה שהסכם הפשרה נעשה למראית עין בלבד, כדי לחמוק מתשלום מס.
על גילוי זה הועמדה עורכת הדין לדין משמעתי. בית הדין המשמעתי פסק, כי זו הפרה את חובת החיסיון על מנת לזכות בשכר טירחתה. עורכת הדין ערערה לבית המשפט העליון על פסק הדין המשמעתי שניתן נגדה. בית המשפט העליון פסק, שעורכת הדין לא הפרה את חיסיון עו"ד – לקוח. נקבע, כי לדברים לא היה קשר לשירות המקצועי שניתן על ידי עורכת הדין. נקבע, כי עורכת הדין לא ייצגה את הלקוח בהליכי הפשרה, ועסקינן בעניינים שלא התבקש לגביהם שירות מקצועי של עורכת הדין.

במקרה אחר, גרם לקוח לעורך הדין שלו לבדות ראיות ולהגיש מסמך מזוייף לתיק בית המשפט. בכתב האישום בגין שיבוש הליכי משפט, זומן עורך הדין להעיד על מזימת הלקוח שלו והזיוף שביצע. בעדותו טען עורך הדין לחיסיון עו"ד – לקוח. בית המשפט קבע, כי אין מדובר בחיסיון, שכן כאשר הלקוח ביקש מעוה"ד להגיש את המסמך המזוייף – הפכו שניהם לשותפים לתכנון העתידי בדבר זיוף המסמך.

כך, חיסיון עו"ד – לקוח אינו יכול לשמש את עוה"ד כעיר מקלט. אדרבא, מוטלת על עורך הדין החובה למנוע את עשייתו / השלמתו של פשע, ונסיבות אלה גוברות על חובת החיסיון. לצורך ההמחשה, אם לקוח מודיע לעורך דינו שהוא מתעתד לבצע מעשה פלילי – חובה על עורך הדין לדווח למשטרה, פן יואשם כשותף לדבר העבירה.

במקרה בעייתי יותר –  בחודש  מאי  השנה  (2017)  ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב פסק דין תקדימי, הקובע,  כי יוסר החיסיון לו זכאי הבעל מעורכי הדין המטפלים בעסקיו, כך שרעייתו בנפרד תוכל לקבל מעורכי הדין האמורים את המידע אודות הרכוש המוחזק על ידי הבעל.
פסק הדין ניתן לאחר שהאישה טענה והוכיחה, שהבעל מסרב למסור לה מידע אודות מלוא הרכוש שנצבר במהלך הנישואים ואף פועל להסתירו. בית משפט לענייני משפחה קבע, שאם הבעל מסרב לחשוף את רכושו – עורכי הדין שלו ייאלצו לעשות זאת במקומו.
מדוע ? כי בהתאם לחוק, חל החיסיון על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך הדין ללקוחו שיש להם "קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח". כלומר, כדי שיחול החיסיון נדרש קשר ענייני עם השירות שניתן על ידי עורך הדין ללקוח.
באותו מקרה קבע בית המשפט, כי נעשה שימוש בחיסיון לצורך "הברחת נכסים", וניסיון להשתמש בעורכי הדין כ"עיר מקלט". בית המשפט העדיף באותו מקרה את זכותה של האישה לקבל מידע מלא על היקף הרכוש המשותף, הנגזרת מזכות היסוד של האישה לקנין – העדיפה על פני זכותו של הבעל לפרטיות.

בחודש  אוקטובר  השנה  (2017)  קיבל בית המשפט המחוזי בתל –אביב את הערעור של הבעל על החלטתו של בית המשפט למשפחה לענייני משפחה בתל-אביב. בית המשפט המחוזי קבע, שגם כאשר ערך גילוי האמת מורה אחרת, בית המשפט מנועה מלהורות לעו"ד שכלפיו חל החיסיון למסור ראיה, אלה אם הלקוח- בעל החיסיון ויתר על החיסיון.
האישה  הגישה  לאחרונה  בקשת  רשות  ערעור  לבית  המשפט  העליון  על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, וכולם ממתינים לראות האם בית המשפט העליון יבחר להתערב, ומה תהיה קביעתו.

חיסיון   מטופל  –  פסיכולוג  :

חיסיון מטופל – פסיכולוג מעוגן גם הוא בפקודת הראיות. בניגוד לחיסיון מטופל – רופא, החל על כל הצוות הרפואי, חיסיון מטופל – פסיכולוג חל על הפסיכולוג עצמו.

פקודת הראיות קובעת מפורשות, כי פסיכולוג מומחה אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר מגיע אליו תוך עבודתו כפסיכולוג והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לפסיכולוג בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד. זאת, אלא אם ויתר האדם על החיסיון, או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה.

החיסיון הוא יחסי. כך, חובה על הפסיכולוג להסביר למטופל, מיד עם תחילת הטיפול ובמהלכו, שקיימת אפשרות שיידרש במקרים מיוחדים לחשוף את המידע, אך במקביל עליו לנסות להגן כמיטב יכולתו על המידע האישי העולה בטיפול.

באחד המקרים, עובדת שטענה לנזק נפשי כתוצאה מהתעמרות והטרדה מינית שעברה במקום העבודה שלה – חוייבה לחשוף את רישומי הפסיכולוגית שלה ולהעבירם לפסיכיאטר מטעם המעסיק.

במקרה אחר, פירסמה אחת המתלוננות נגד מי שהואשם באונס פוסט, בו חשפה כי נדרשה
להסכים לאפשר לפסיכולוגית שטיפלה בה להעביר לפרקליטות, למשטרה ולעוה"ד של הנילון מידע מהטיפול שעברה.
נוכח דרישה זו, הועלו טענות לפגיעה בחיסיון המידע הפוגע באמון מטפל מטופל, שהינו אבן יסוד ליצירת קשר טיפולי מיטיב. הסתדרות הפסיכולוגית, מועצת הפסיכולוגים והפסיכולוג הארצי הוציאו נייר עמדה שדורש שלא לפגוע ב"קדושת החיסיון הפסיכולוגי", ברם כאמור הדבר נדרש לצורך הצלחת ההליך המשפטי נגד הנאשם.

חיסיון  מטופל   –  רופא :

חיסיון המידע הרפואי הינו אבן יסוד של יחסי האמון בין רופא לחולה, והחובה לשומרו מושתת על חוקים רבים לרבות חוק זכויות החולה, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק הגנת הפרטיות, חוק העונשין ועוד.
החיסיון הרפואי נעוץ בצורך לקבל מידע מהימן מהחולה, כדי לאפשר טיפול רפואי טוב יותר. מידע מהימן לא יימסר על ידי החולה באם יחשוש מגילוי הדברים.

החיסיון חל בהתקיים התנאים הבאים : מדובר בדבר שנוגע לאדם שנזקק לשירות רפואי, הדבר הגיע לרופא תוך כדי תפקידו כרופא, הדבר נמסר לרופא מתוך אמון שיישמר בסוד.

פרטים אודות מצבו הרפואי של אדם וצורת הטיפול בו – חסויים, ברם עצם הביקור אצל הרופא אינו חסוי, וכך גם שמו של החולה וכתובתו, מספר ביקוריו, תאריכי הביקורים והתשלומים ששילם לרופא - אינם חסויים, ולא חלה לגביהם סודיות רפואית.

החיסיון הרפואי חל על מגוון רחב של נושאים, אך איננו מוחלט.

בחוק זכויות החולה נקבע, כי מידע טיפולי יימסר רק כאשר חלה על המטפל או על המוסד הרפואי חובה על פי דין למסור את המידע הרפואי. כלומר מסירת מידע בהתאם להחלטת בית משפט.

באחד המקרים, סירב רופא מומחה לאימפוטנציה, שהועמד לדין באישום של העלמת מס, לחשוף את הרישומים בכרטיסיות שלו. באותו מקרה, כאשר עמדה על הפרק עבירה מסוג פשע, קבע בית המשפט, שבעוד שממצאי הרופא ודרכי הטיפול שלו הם חסויים, הרי העובדה שאדם פלוני ניזקק לשירותו של הרופא והסכום ששילם לו – אינם חסויים, וכי אין זה המקרה בו שמו של המטופל יוותר חסוי.

חיסיון  עיתונאי  :

על פי חיסיון זה, יציר כפיה של הפסיקה, עיתונאי אינו חייב להעיד על זהות המקור העיתונאי אשר סיפק לו את הידיעה. הלכה ותיקה זו – הלכת ציטרין - הורחבה בפסיקה גם על המידע העיתונאי, מקום שיש בו כדי להוביל לגילוי המקור. החיסיון הוא יחסי, ובית המשפט רשאי להסירו במקרים בהם הצדק מחייב זאת וכאשר הראיה רלבנטית, מהותית ונחוצה. למשל במקרה שעומדת להתרחש עבירה פלילית חמורה, וגילוי המקור יש בו כדי לסייע במניעתה.

עורכי  הדין  ורד  כהן  ורענן  בר - און,  ממשרד  בר - און,  כהן,  עורכי - דין,  אשר  מדורג כמשרד  מוביל  בישראל  בעריכת  דין , ובכלל  כך  בתחום  הליטיגציה  –  התדיינות  בבית  המשפט ,  דיני  משפחה  ודיני  ביטוח  ונזיקין ,  כולל  רשלנות רפואית.

 www.Bar-OnCohen.co.il