השלכות מלחמת העולם סין וארה"ב

למלחמה היו השלכות מרחיקות לכת בנוגע לסין עצמה ודימוייה, וכן למד"ח שלה וליחסיה עם בריה"מ וארה"ב. האבדות היו כבדות ביותר – מאות אלפי חיילים נהרגו, והסינים נאלצו להשקיע 10 מיליארד דולר הוצאות מלחמה ושיקום. המלחמה מנעה מסין את שחרור טיוואן, ועד היום איחוד סין לא הושלם. בטווח הקצר, המלחמה הגבירה את התלות של סין בבריה"מ. עד 1970, סין הוצאה מהאו"ם (עד אז ישבה טיוואן במקומה), ובכך שילמה מחיר פוליטי גם כן. מאידך, מלחמת קוריאה הביאה לעלייה במעמדה הבינלאומי של סין. הסינים הצליחו לאלץ את ארה"ב לסגת לקו הרוחב 38, ומנעו ממנה לכבוש את כל קוריאה – וזה איפשר לסינים להכתיר את עצמם כמנצחים במלחמה. זו הפעם הראשונה שסין נוחלת הצלחה צבאית מול קואליציה של המערב (מאז מלחמות האופיום הם תמיד הפסידו – 100 שנות השפלה). זה נחשב להישג עצום עבור המפלגה הקומוניסטית, וזה הגדיל את היוקרה האישית של מאו ואת הגאווה הלאומית של סין, וזה חיזק את הביטחון העצמי של ההנהגה. בנוסף לכך, זה חיזק את מעמדה של סין בזירה הבינלאומית – סין עתה נחשבת למעצמה גדולה שאין להתעלם ממנה. זה יוצר ציפייה לעתיד, ויגרור התייעצות עתידית לגבי העמדה הסינית בכל הקשור לאסיה.

לגבי היחסים עם ארה"ב, היתה עלייה חדה במפלס האיבה ההדדית בין שתי המדינות. בעיני הסינים, ארה"ב כפתה עליהם מלחמה והיא נחשבה לאויב ולאיום ביטחוני על סין. בעיני ארה"ב, תוצאות המלחמה מחזקות את דימוייה של סין כמדינה תוקפנית ומסוכנת. מהשלב הזה, סין נתפסת כבעיה העיקרית שאיתה ארה"ב צריכה להתמודד במזרח הרחוק. הפירוש המעשי של תפיסה זו היא העברת מדיניות הבלימה מאירופה למזרח הרחוק. במקום לתת לאבק לשקוע ולא להתערב, מ- 1953 והלאה ארה"ב יוצאת במדיניות בלימה מאוד נוקשה ובלתי מתפשרת כלפי סין. מבחינת הציבור האמריקאי, היתה תופעה של שבויי מלחמה אמריקאיים שסרבו לחזור הביתה. שבויים אלו הצהירו שסין היא הכוח העולה בעולם, וכי הם היו כלי שרת של האמפריאליסטים. ההסבר שניתן לכך בארה"ב היה שהשבויים עברו טראומה ושטיפת מוח, אך למעשה היה מדובר בצעירים לא משכילים שלא ידעו מה הם רוצים, והתעמולה הסינית הצליחה לשכנע אותם. בדעת הקהל האמריקאית, סין מחליפה את יפן כסכנה הגדולה עבור ארה"ב. בנוסף, אם עד המלחמה ארה"ב נתנה לאבק לשקוע לגבי טיוואן, אז אחרי המלחמה טיוואן הופכת לנכס אסטרטגי ורגשי בעיני ארה"ב, והתוצאה היא שבעיית טיוואן הופכת לאחת מבעיות הליבה ביחסי סין-ארה"ב עד היום. בעיה זו תצוץ פעמים רבות ביחסים בין המדינות, ונדון בה בהמשך.

לגבי יחסי סין-בריה"מ, בטווח הקצר היתה התקרבות בין המדינות. התערבותה של סין עשתה שירות עצום לבריה"מ, וזה פתר לסטאלין את הבעיה של להתערב בעצמו, וזה הציל את הכבוד הקומוניסטי. זה הוביל לחיזוק הסולידריות בין המדינות, וסטאלין הפסיק לחשוד במאו. לאורך המלחמה בריה"מ סיפקה לסין תחמושת וציוד צבאי רב, שיתרום בעתיד למודרניזציה העתידית של סין. בעקבות המלחמה סטאלין גם גילה נכונות להקצות יותר משאבים טכנולוגיים לבניית כלכלתה של סין. מצד שני, העובדה שבריה"מ דרשה מסין לשלם עבור רוב הסיוע הצבאי עוררה כעס רב בקרב הסינים, ותחושה של עליונות מוסרית כי הסינים באו להגן על קוריאה והקומוניזם בעוד שבריה"מ כביכול רוצה רק כסף. בנוסף, המלחמה הגבירה את התלות הכלכלית והאסטרטגית של סין בבריה"מ, בין השאר משום שארה"ב הפכה עכשיו לאויב שמוכן לעשות הכל כדי לפגוע בסינים (מדיניות הבלימה, אמברגו כלכלי על סין וכו'). התוצאה של תלות זו היא שאותם גורמים שבטווח הקצר תרמו להידוק היחסים בין שתי המדינות, בהמשך תוביל להדרדרות היחסים. בשלב הזה, המלחמה תרמה להתקרבות ולסולידריות.