אירופה במאה ה 19

משום מצב זה בריטניה ורוסיה היו הבלמים היחידים לגרמניה. אך בריטניה התרכזה בענייניה האימפריאליסטים ולא ראתה את המאזן באירופה כעניין דחוף ורוסיה הייתה בעלת רגשות מעורבים לגבי גרמניה. בעת זאת, ביסמרק חתר להקמת "חבר שלושת הקיסרים" הוא יכול היה לעשות זאת משום: (1-) שעדיין לא חתר להקמת גרמניה הגדולה ולא רצה עדיין להשתלט על אוסטרו הונגריה ו(2-) הוא רצה להמנע מליצור צרפת נקמנית ורוסיה חשדנית אם יצרף את אוסטרו-הונגריה. על כן קיווה לחבר זה של המלוכות המזרחיות (כנגד צרפת הרפובליקנית).

אך כאשר הגיעו אזהרות מבריטניה מתוך חשש לצרפתים, גרמניה נותרה מסיבות של פוליטיקה פנימית וחיצונית בגבולותיה. ביסמרק פעל בזהירות וניסה להעביר את ההתרכזות ממנו לסוגיות אחרות כעין השאלה המזרחית וכך ליצור אשליה של שימור המצב הישן. דברים השתנו עם תחילת מגמות האימפריאליזם החדש (שנות ה-80).

מסקנות

בין 1815-1885 לא היו מאבקים מתארכים משמעותיים ששינו את מערכת המעצמות. מאז עליית הפרוסים, מנהיגי המלחמות, כולם שאפו גם הם לנצחונות תנופה מכריעים כאלו. אך עדיין לא עלה על הדעת עומקו של השינוי הצפוי מההתפתחות התעשייתית הצבאית. כמו גם מלחמת האזרחים האמריקאית שלא יצרה רושם גדול מידי. אך מה שכן היה בטוח הוא שכל כוח שהפסיד באותן ההתמודדויות הוא כוח אשר נכשל לאמץ את המהפכה הצבאית.

מגמות ואפיוני התקופה
1.    צמיחה מתמדת של המשק העולמי.
7.    גידול הכושר היצרני שהביא לפיתוח תעשייתי ושינוי טכני.
8.    יציבות יחסית של מערכת המעצמות הגדולות משום מלחמות מקומיות וקצרות בלבד.
9.    אמנם היו תמורות בפיתוח הצבאי אך תמורות גדולות יותר בתחומים אזרחיים הקשורים למהפכה התעשייתית וכן בתחומים פוליטים-חוקתיים.
10.    בריטניה עמדה בראש הסולם של ההתפתחות ובתחתית הסולם במדינות חוץ אירופאיות שלא יכלו לעמוד בשום אופן מול ההחידושים וההתפתחות המערבית. גם כוחן של המעצמות הפחות מפותחות (רוסיה, הקיסרות ההרצגובנית ואיטליה)  ירד יחסית לאחרות.
מגמות אילו הלחו והתעצמו עד שניתן היה להבחין בהן בבירור במאה ה-19.

למרות המצב של שיווי המשקל שנוצר באירופה, משום שליטת ביסמרק על המאזן, ההתפתחויות התעשייתיות והטכנולוגיות מרחיקות הלכת גרמו לשינויים במאזנים הכלכליים וכך בבוא הזמן על הכשרים הצבאיים.